בתקופה של ההורים שלנו היה מקובל בשוק העבודה, שברגע שהתקבלת לעבודה, קיבלת "תעודת ביטוח" שלא יפטרו אותך. קיבלת קביעות, פנסיה תקציבית או שעבדת במקום הסתדרותי עם הסכם קיבוצי. ברגע שנכנסת כשכיר למקום עבודה "מסודר" עליה בסולם הדרגות היה רק עניין של זמן. והכי בטוח וחשוב שבסיום שנות עבודתך בגיל הפרישה תקבל פנסיה שתבטיח את הכנסתך עד ליומך האחרון.
חברים – תתעוררו, המציאות הזו חלפה מהעולם. אין יותר את המושג "קביעות", בכל רגע אתה יכול למצוא את עצמך מחוץ למעגל העבודה – מפוטר. וזה יכול להיות מאלף סיבות שאינם תלויות בך. גורלך ועתידך בידם של אחרים. הרי זה אבסורד לא?
אמנם יש חוקי עבודה שמגינים עליך, אך הם בסך הכל מסדרים את תהליך הפיטורין שחייבים לקרוא לך לשיחה מקדימה "שימוע", בה יודיעו לך שאתה הולך הביתה תוך מספר ימים. וזהו אתה בחוץ.
ככל שאנחנו מתבגרים התופעה הולכת ומחמירה, והסיכוי למצוא עבודה כשכיר היא משימה בלתי אפשרית. יש הרבה ענפים שאם הגעת לגיל 40+ תמצא את עצמך בבית חודשים ללא סיכוי לחזור למעגל העבודה.
דווקא עובדים אלו שיש להם ניסיון עשיר מקצועי וניהולי שומעים הרבה את המושג: אתה "Over Qualified" בשבילי ולכן אין לי צורך באדם ברמה שלך שבטח קיבל משכורת גבוהה שאני כמעסיק לא יכול לשלם לך, ואם כן בכל זאת תרצה להיכנס אתה בטח תהיה ממורמר. במילים אחרות למי שמשכיל ובעל ניסיון גדול מדי הולך ומצטמצם האפשרויות התעסוקה בפניו. כיום המעסיקים מעדיפים להעסיק אנשים צעירים עם משכורות נמוכות ועם זה לנצח במלחמה.
באחת מהחברות שלי העוסקת בתחום התיירות יש לנו קשר ישיר עם הרבה מנכ"לים של בתי מלון בארץ. אחד המלונות הודיעו לנו שהמנכ"ל סיים את תפקידו ובמקומו הגיע מנכ"ל צעיר ללא ניסיון בניהול מלון. התברר שאחד השיקולים של הרשת היה להוריד ב-40% את השכר של המנכ"ל על מנת לחסוך בעלויות. מה שהם לא לקחו בחשבון שרמת שביעות הרצון של האורחים בכל הפרמטרים של המלון החלה לצלול.
מקרים נוספים יש לנו בקרב אנשים שעבדו והתמחו בתחום מסוים שכיום אין בו צורך, לדוגמה: מלטשי יהלומים, חרטים, טכנאי מעבדה לתיקון מוצרים חשמליים. כשהם יוצאים ממעגל העבודה ומחפשים עבודה חדשה, הם מגלים שאף אחד לא צריך אותם עם הכישורים הללו והם לא מצליחים למצוא עבודה חדשה בתחום בו עסקו הרבה שנים.
אדם כזה שעבד 15-20 שנה בתחום שלו ואינו מצליח לחזור למעגל העבודה, יש לו בית, משפחה, התחייבויות כספיות לטווח ארוך, עובר עליו תקופת ייסורים אשר משפיעות עליו באופן אישי ועל משפחתו והסובבים אותו.
למרבה האירוניה נכון להיום מרבית האנשים ממשיכים להתנהל באותם דפוסי חשיבה בחיפוש אחרי המשרה הטובה והבטוחה כאילו שזו מציאות קיימת.
חכו זה לא הסוף, חשוב לי להעלות בפניכם שיש אופציה אחרת – היזמות הפרטית. הדרך הזו יכולה להביא אותך לפסגת חייך. זה לא קלישאה, אני מתכוון לכל מילה.
סיפר לי חבר שהוא רו"ח שעבד בתחילת דרכו המקצועית בפירמה לראיית חשבון מהגדולות והמובילות בארץ.
הוא השקיע מכל זמנו ומרצו בעבודה בפירמה, עבד קשה ואף הגדיל ראש והציע להנהלה להקים מחלקה חדשה שתעסוק בפיתוח עסקי, והוא מוכן להיות זה שינהל את ההקמה. התכנון שלו היה שהמחלקה תיתן שירותי ייעוץ עסקי לפירמות גדולות שרוצות להתפתח ולהתרחב אל שווקים חדשים.
באותם זמנים לא היו מחלקות של ייעוץ עסקי בפירמות הגדולות של רואי החשבון והמהלך הזה היה חדשני ביותר. ההצעה שלו עברה לדיונים בכמה וכמה דרגים של מנהלים עד שהגיע התשובה מדירקטוריון החברה.
"לא נפתח את המחלקה הזו" – הודיעו לו.
מה אתם חושבים שהוא עשה?
היו לו באותו הרגע 3 אפשרויות איך להגיב לפעול:
- להתעצבן, ולהמשיך לעבוד מתוך מרמור.
- לוותר על מה שהוא מאמין בו ולהמשיך לעבוד כרגיל.
- ללכת על ההחלטה שנראתה לו נכונה מקצועית – להקים מחלקה כזו בכל זאת.
אז מה שקרה זה, הוא לא התעצבן, או ביקש שיבדקו שוב את ההצעה שלו. הוא שקל את צעדיו והחליט לעשות מעשה, הוא עזב את הפירמה הגדולה והקים פירמת ראיית חשבון משלו שמתמחה בפיתוח עסקי. הוא סיפר לי שזה הצעד הכי טוב שהוא עשה בחיים שלו, כיוון שהיום הוא ממובילי השוק בתחום. הוא כל פעם נזכר איזה מזל היה לו שסירבו לרעיון שלו להקים אצלם מחלקה חדשה.
יש לך אפשרות להרוויח שכר הרבה יותר גבוה מזה שאי פעם היית מקבל כשכיר. וזו רק ההתחלה.
בדיוק בנקודת זמן זו, האדם מרגיש צורך חזק לעשות שינוי מהותי בחייו. הקמת מיזם משלך מאפשרת לך לבוא לידי ביטוי ולהוציא לפועל את היכולות והיצירתיות שלך שרק ממתינים לפרוץ. בניגוד למצב שבו אתה מוגבל עם תקרת זכוכית שהציבו מעליך כשכיר.
והכי הכי חשוב – במיזם שלך תוכל להגשים את רצונותיך ושאיפותיך, תוכל להוכיח לעצמך ולאחרים שאתה מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שעשית עד היום. ההוכחה תהיה רווחים, עליה ברמת החיים והזדהות עם החברה שהקמת יש מאין.